בעלי תפקידים

חברי המזכירות

pictureמירון רפפורט – מירון רפופורט, יליד 1957, בתל אביב, עיתונאי, נשוי ואב לשני ילדים. במהלך העבודה העיתונאית שלי בישראל, בגדה המערבית, בעזה ובירושלים הבנתי עד כמה שני העמים – היהודים והפלסטינים – מחוברים לארץ הזו ועד כמה הם חיים בה אלה לצד אלה ואלה בתוך אלה. הבנתי שרעיון ההפרדה הוא לא רק קשה מאוד לביצוע, אלא שהוא לא יביא פיוס והוא מרעיל את היחסים בין יהודים וערבים. לכן צריך להחליפו ברעיון של שותפות. ביחד, אבל לחוד. שתי מדינות עצמאיות במולדת אחת משותפת. 
 
אורן יפתחאל – במקור מהגליל וכעת מתגורר בנגב. אני מלמד וחוקר גיאוגרפיה ותכנון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ופעיל בארגונים למען צדק חברתי וזכויות אדם. מה שהביא אותי להיות ממקימי תנועת 'שתי מדינות מולדת אחת' הוא הצורך למצוא חלון של תקווה להוריש לילדיי ולנכדיי בית, מקום וארץ, בהם יחיו בשלום ובצדק. גם הכאב היומיומי אותו אני חווה בעבודתי עם נפגעי הסכסוך דחף אותי להיות פעיל למען עתיד אחר. כך למשל לפני יומיים ביקרתי באתר בו הרסה הממשלה שבעה בתים בכפר בדווי לא מוכר. דיברתי את האב והאם שסיפרו שמשפחתם כבר גורשה פעמיים מביתה, איבדה את האדמה אותה ירשה מאבותיה, וכעת איבדה גם את ביתה ורכושה. באותו יום, בדרך מקרה, הייתי גם באירוע ביישובי עוטף עזה, ושמעתי על הפחד והאימה אותם מחוללת כל נפילה של טיל או פיצוץ מקרי. את הכאבים והפחדים — המחלחלים לליבם של כל איש ואישה — חייבים להפסיק
 
אליעז כהן
 
תמונה ליוזמה2יולי חרומצ'נקו  – ירושלמית, אמא לשניים, פעם עיתונאית ועורכת, היום מובילת תהליכי שינוי בבתי ספר במערכת החינוך הממלכתית. אוהבת א-נשים, מאמינה בלב שלם שפתרון לסכסוך יכול להגיע רק דרך שיח אותנטי  ששותפים בו כל קבוצות החברה היהודית והפלסטינית, ולא מפחדת מתהליכים ארוכי טווח. רואה ביוזמה אפשרות לייצר עתיד בר קיימא לכל המתגוררים/ות במרחב שבין הירדן לים, שאיננו חיים נצחיים על פי חרב.
 
 
 
 

IMG_4707ד"ר תאבת אבו ראס – גיאוגרף פוליטי בוגר אוניברסיטת אריזונה, ארה"ב. המומחיות שלו כוללת: קרקע ותכנן,  שלטון מקומי, יחסים אתניים ,ויחסי יהודים ערבים. לימד באוניברסיטת בן גוריון בנגב וגם במכללת ספיר. ב 15 השנים האחרונות, הוא שילב עבודה אקדמית עם פעילות בקרב החברה האזרחית. הפעילות  שלו התמקדה  בעיקר בנגב. בתפקידו האחרון הוא היה מנהל סניף עדאלה בנגב וכיום הוא מנכ"ל שותף של יוזמות קרן אברהם.

מוריה שלומות
 
אבי דבוש – אני אבא, הומניסט, יהודי מסורתי, מזרחי, ציוני, תושב הנגב המערבי. במהלך "צוק איתן" ייסדתי, עם חברות וחברים יקרים, את "התנועה לעתיד הנגב המערבי", שקראה לקידום פתרון מדיני מול עזה, לאחר 15 שנות התכתשות ולחימה. ביום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל, הרגשתי פצוע מהמבטים של שני בני, למודי הריצות לממ"ד וקולות מלחמה מאיימים. כמה אמון הם נותנים בי, בנו. שנהיה חזקים. שנעשה הכל בשבילם. רציתי לטלטל אותם ולזעוק שאיננו ראויים לאמונם. שאיננו עושים די לעצור את המלחמה הבאה ואפילו לא את זו שאחריה
 
אבנר הרמתיאבנר הרמתי  – ירושלמי, אב ל 3 בנות וסבא לנכדה 1. יועץ ארגוני ויזם חברתי הנמצא בחיפוש מתמיד אחר מציאת חיבורים בין כל חלקי השלם.  ממקימי 'בסוד שיח' לקידום דיאלוג בין קבוצות קונפליקט בחברה הישראלית. מייסד ויו"ר המרכז הבין תרבותי לירושלים לקידום עיר יותר שיוויונית ומכבדת לכל יושביה. היוזמה שלנו כמובן קוסמת לי במיוחד כי היא מגלמת בחובה את כל מעגלי השלם, ואת סוד השלום בתוכנו ועם שכנינו.
 
 
Displaying 11953058_10206554766683157_4980740389624912794_n.jpgDisplaying 11953058_10206554766683157_4980740389624912794_n.jpgDisplaying 11953058_10206554766683157_4980740389624912794_n.jpgdb8ba9e4-af5e-47e9-a8f5-7afdb50e1851מושיק ליכטנשטיין – בן 35 מבאר שבע, תושב הנגב. פעיל ומתנדב כגייס המשאבים ביוזמת שתי מדינות מולדת אחת.
עכשיו, ב מ י ו ח ד עכשיו היוזמה שלנו רלוונטית. סיבה אחת היא שאנחנו כבר חיים ביחד, באופן שלא ניתן להפרדה. הסיבה השנייה היא שהפיתרון הצודק והבר קיימא היחיד הוא הגעה בהסכמה של שני העמים להכרה הדדית וחיים משותפים.
אני מזמין אתכם לבוא לשמוע על מה אנחנו מדברים. זה לא בדיוק שמאל, זה לא בדיוק ימין, זה נשמע חלום עכשיו, אבל זה מה שיהיה בסוף.
בגין אמר פעם "עמים רבים ניהלו מלחמות ביניהם ולפעמים השתמשו במושג האווילי "אויב נצחי". אין אויבים נצחיים. לאחר כל המלחמות בא הבלתי נמנע – השלום." (מקור)
 
לימור יהודה – אני אמא, משפטנית, בת זוג, יהודיה. לא בהכרח בסדר הזה. נולדתי בנתניה, וכיום בנטף. אין מקום אחר בעולם שאני שייכת אליו כמו שאני שייכת לכאן, לארץ הזו ולמדינה הזו. כמשפטנית עבדתי בפרקליטות, בבית המשפט העליון, ובמשך שנים ארוכות ומשמעותיות באגודה לזכויות האזרח, שם עסקתי בהגנה על זכויות אדם בשטחים. אחרי שנים של פעילות אי אפשר היה לברוח מההכרה שתחת כיבוש לא יכולות להתקיים זכויות אדם. קריסת פתרון שתי המדינות המקובל שהלכה והתבהרה לי הביאה אותי לחפש חזון שאוכל לפעול לאורו, שיאפשר לי לראות כאן עתיד. מצאתי את זה ברעיונות של "שתי מדינות, מולדת אחת". רעיונות שמאפשרים לבנות כאן עתיד של שגשוג, שמבוסס על שותפות וכבוד הדדי – בין ישראלים ופלסטינים, ובין ימין ושמאל.
 
רלוקה1רלוקה גנאה – קמפיינרית ופעילה חברתית-פוליטית. נולדתי ברומניה והגעתי לישראל עם הורי בגיל 3. גדלתי במרכז הקליטה במבשרת ציון, אחר-כך בגילה בירושלים והיום אני חיה בתל-אביב. חווית ההגירה והילדות במקום טעון, שנוי במחלוקת ויחד עם זאת מגוון באופן נפלא עיצבו את תפישת עולמי. בעבר הייתי חלק מיוזמות שונות שקידמו את פתרון שתי המדינות, כמו יוזמת ז׳נבה. בשנים האחרונות, כאמא וכמי שמושקעת כולה בארץ הזו ועדה להשלכות האיומות של מדיניות ההפרדה הישראלית, ברור לי שאין לנו עתיד כאן בלי חזון של שותפות לצד סיום הכיבוש. מנכ״לית ומייסדת שותפה של זזים – קהילה פועלת – ארגון קמפיינים מקומי, שפעיליו פועלים יחד להשפיע על סדר היום הציבורי בישראל. מתרגלת ומורה לאיינגאר יוגה.
 
יעל ברדה פעילה חברתית פוליטית הרבה שנים, מגיל חמש עשרה בערך. חינוך, דיור, הזכות לתרבות, שיוויון בחלוקת משאבים הם זכויות בסיסיות שאם אין אותם לכולם, עד אחרון התושבים, אי אפשר לבנות דמוקרטיה באמת.
במאבק על הדיור הציבורי, במחאת העגלות או בנגישות להשכלה גבוהה, תמיד היתה הפרדה בין הסוגיות החברתיות למדיניות. שותפות כן, רק אל תדברו על שלום. ולהפך, במאבקים על זכויות אדם של פלסטינים, לא היה מקום לדבר על זכויות חברתיות ואי שיוויון בחלוקת משאבים. בטח שלא על המאבק המזרחי. אבל בשבילי, אין הפרדה בין החברתי והמדיני. אין הפרדה בין שותפות במאבק חברתי לבין חיים משותפים
 

שמוליק שם טוב צילום : משה שי

שמוליק שם טוב – איש תקשורת המשמש כיום כמנכ"ל ועדת המידרוג הישראלית. בעברו היה מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה, עורך בכיר בעיתונות הכתובה, מנהל ועורך ראשי בחברות הפקה לחדשות, טלוויזיה וקולנוע, ובנוסף יזם ועורך כתב העת "אודיסאה- מסע בין רעיונות". בהתנדבות הוא פעיל ויוזם פרויקטים שונים לקירוב בין יהודים וערבים