תגית: בריטניה

מחשבות אחרי ההצבעה בבריטניה: למה קונפדרציה עדיין עובדת – מירון רפופורט

ההצבעה אתמול בבריטניה בעד עזיבת האיחוד האירופי היא חדשות לא טובות. מצד אחד היא ביטוי של לאומנות ושנאת זרים והוכחה שהסתה נגד מהגרים היא עדיין, ואולי יותר מבעבר, כלי פוליטי יעיל להפליא. מצד שני היא ביטוי למשבר העמוק של האיחוד האירופי, לכך שהוא שכח את האזרחים שלו, לכך שהמדיניות שלו העמיקה פערים, היטיבה עם מעמדות מסוימים והתעלמה ממעמדות רחבים, בעיקר בפריפריה הכלכלית והגיאוגרפית. 

בתור מי שתומכים בפתרון קונפדרלי, שמזכיר בחלק מהמרכיבים שלו את האיחוד האירופי, ההצבעה הזו בוודאי לא משמחת אותנו. אבל אין גם סיבה להיכנס לדיכאון. הפתרון שאנחנו מציעים – שתי מדינות במולדת אחת – נולד מתוך ההבנה שלנו את המציאות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא בחרנו פתרון מבחוץ והחלטנו לאמץ אותו כאן. בדיוק ההפך. מצאנו את הפתרון שנראה לנו מתאים למצב כאן שבו שני עמים חיים באותה כברת ארץ ושניהם מאמינים שכולה שלהם, וחיפשנו לפתרון הזה מקבילות בסכסוכים אחרים. האיחוד האירופי היה אחד מהם.
צריך לזכור: המטרה הראשונה של האיחוד האירופי היתה למנוע את חידוש המלחמות באירופה, אחרי שנקרעה בשתי מלחמות עולם. במשימה הזו האיחוד עמד באופן מופלא. גם אם הגל הבריטי יסחף אתו מדינות אחרות באירופה וגם אם צרפת תלך בעקבותיו, חידוש מעשי האיבה בין צרפת וגרמניה הוא לא על סדר היום. האיחוד לא רק השיג ששים שנה של שלום. הוא גם ייסד תרבות של שלום.
לא במקרה, דווקא בצפון אירלנד – שם האיחוד האירופי שיחק תפקיד מרכזי בהשגת הסכם של שיתוף שסיים סכסוך שיש לו קווי דמיון רבים לסכסוך שלנו   – היה רוב ברור להישארות באיחוד. תושבי צפון אירלנד, פרוטסטנטים וקתולים, כנראה חשבו שפתרון של שיתוף הוא הערובה הכי טובה למנוע את חידוש האלימות. 
ההצבעה בעד יציאה מהאיחוד יכולה ללמד אותנו עוד שני דברים שנוגעים ליוזמה שלנו. טוענים נגדנו שבכך שישראל ופלסטין יצטרפו לקונפדרציה, הן יאבדו את העצמאות שלהם ואת השליטה על גורלן. ההצבעה בבריטניה מוכיחה שבמבנה של קונפדרציה, כל מדינה רשאית תמיד לעזוב. יהיה לכך מחיר, כמו שבריטניה אולי תשלם, אבל הדרך תמיד פתוחה.
עניין שני, העצמה האדירה של הרגשות הלאומיים, שלא לומר לאומניים, בבריטניה מלמדת אותנו שאנחנו עדיין לא חיים בעידן פוסט-לאומי. ולכן הדיבורים על מדינה אחת בין הירדן לים עשויים להישמע יפים, אבל הם ממעיטים או אפילו מזלזלים ברצון של כל עם מהעמים בהגדרה עצמית. זו בדיוק הסיבה שאנחנו מתעקשים על שתי מדינות עצמאיות, בעלות ריבונות מלאה בשטחן. הראש שלנו אולי בשמיים, אבל הרגליים שלנו עדיין באדמה.