תגית: התנחלויות

לא לגניבת אדמות, כן לחיים משותפים

العربية بعد العبرية

הכנסת הסכימה בקריאה טרומית לתת לגיטימציה לזכות להשתמש באדמות פלסטיניות פרטיות לצורך בנייה, הרחבה והעמקה של התנחלויות ליהודים הישראלים בגדה המערבית, גם ללא הסכמת בעליהן.

החוק הזה הוא עיוות הצדק ולגיטימציה לגניבה. הוא מגביר את העוינות והשנאה ומעמיק את הסכסוך ובכך מעצים את האלימות. החוק הזה מרחיק כל אפשרות לשלום בין העמים, מזעזע את הביטחון ומעמיד את חיי בניהם של שני העמים בסכנה. החוק הזה מעמיק את הגזענות ומערער את יסודות הדמוקרטיה בארץ. החוק הזה מוביל למקומות שאין בהם ביטחון, שלום וצדק.

מימוש ביטחון אמיתי, יציבות ושלום באיזור לא יבוא דרך חוקים מעין אלה. הוא יבוא דרך הכרה עמוקה שיש כאן סיכוי אמיתי לשלום. אין מלחמה ללא קץ, אין אפשרות להכריע את הסכסוך הזה באמצעים צבאיים. ניסיון של מאה שנים של סכסוך מוכיח זאת.

אנחנו מאמינים בחזון שתי מדינות, מולדת אחת. שתי מדינות, ריבוניות ועצמאיות, שכל אחת מהן תקבל בברכה את אזרחי המדינה האחרת ותעניק להם את מלוא הזכויות האזרחיות. שתי מדינות, מולדת אחת הוא מופת של עצמאות ושיתוף באותה העת. חיזוק המשותף תוך שמירה על זכות ההגדרה העצמית. שיתוף פעולה שיבטיח פיתוח, רווחה וקדמה לשני העמים.

שתי מדינות, מולדת אחת הוא מדרגה עליונה של שוויון, כבוד הדדי וביטחון אמיתי. הוא חזון שבו שני הצדדים שותפים לרווח ומגשימים את חלומותיהם בלי פגיעה בזכויות ובחלומות של העם השני.

אנחנו מאמינים שדרכנו היא הדרך לשלום מציאותי, האפשרי למימוש. החזון שלנו אינו מתבסס על שינוי המציאות אלא על שינוי תפיסתנו את המציאות, כיבוד השאיפות של שני העמים והעמדת הסכנות לשני העמים על אותה מדרגה, כדי שלשניהם יהיה אותו אינטרס בביטחון ובשלום.

אנחנו דוחים את החקיקה הגזענית ואת החוקים הנותנים לגיטימציה לגניבה ומקדמים חזון חלופי ואמיתי לשלום. חזון אמיתי ואפשרי למימוש.

חזון שתי מדינות, מולדת אחת הוא חזון המבטיח לשני העמים עתיד ללא שפיכות דמים, ללא פחד וללא חשש. הוא מבטיח לשני העמים שתי מדינות במולדת אחת.

שתי מדינות במולדת אחת – קץ לטרור.
שתי מדינות במולדת אחת – קץ לחשש הקיומי.
שתי מדינות במולדת אחת – דרך פתוחה לשיתוף.
שתי מדינות במולדת אחת – ישימו קץ לסכנות הביטחוניות המתלוות לחזון שתי המדינות המופרדות לשני העמים, ויפחיתו את הפחדים הדמוגרפיים הנלווים לרעיון המדינה האחת לשני העמים.

وافق البرلمان الاسرائيلي بالقراءة الاولى على تشريع الحق في استخدام الاراضي الفلسطينية الخاصة لإقامة وتوسيع وتثبيت مستوطنات للاسرائيليين اليهود في الضفة الغربية حتى بدون موافقة أصحابها.

هذا القانون هو اجحاف بحق العدالة وتشريع للسرقة ويزيد من العداء والكراهية ويعمق الصراع وبالتالي يعزز العنف، هذا القانون يبعد اَي إمكانية للسلام بين الشعبين ويزعزع الأمن ويعرض حياك أبناء الشعبين للخطر ، هذا القانون يعمق العنصرية ويهز أركان الديمقراطية في البلاد ، هذا القانون يؤدي الى كل الطرق الا الأمن وإلا السلام وإلا العدالة .

ان تحقيق أمن حقيقي واستقرار وسلام في المنطقة لا يأتي عبر مثل هذه القوانين ، انه يأتي عبر القناعة المطلقة بان هناك فرصة حقيقية للسلام ، لا يوجد حرب الى ما لا نهاية ، لا يوجد إمكانية لحسم هذا الصراع بالوسائل العسكرية ، تجربة مئة عام من الصراع تؤكد ذلك.

اننا نؤمن برؤية دولتين في وطن واحد ، دولتان ذات سيادة واستقلالية ترحبان كل منهما بمواطني الدولة الاخرى بكامل الحقوق المدنية ، دولتان في وطن واحد نموذج للاستقلال والشراكة في ذات الوقت ، تعزيز ما هو مشترك مع الحفاظ على حق تقرير المصير ، التعاون بما يضمن التطور والرفاهية والتقدم للشعبين.

دولتين في وطن واحد قدر عالي من المساواة ، الاحترام المتبادل ، الأمن الحقيقي . وهي الرؤية التي يتشارك فيها الطرفان في الربح ويحققون احلاهما دونما الانتقاص من حقوق واحلام الشعب الاخر.

اننا نؤمن ان طريقنا هي طريق السلام الواقعي ، الممكن التحقيق ، رؤيتنا لا تقوم على تغيير الواقع وإنما تغيير رؤيتنا للواقع ، تحترم تطلعات الشعبين وتضعها على ذات الدرجة من المخاطر ليكونا اصحاب نفس المصلحة في الأمن والسلام .

اننا ونحن نرفض التشريعات العنصرية وقوانين تشريع سرقة الارض مقدم رؤية بديلة وحقيقية للسلام ، رؤية صادقة وقابلة للتحقيق.

رؤية دولتين في وطن واحد ، انها الرؤية التي تعد الشعبين بمستقبل بدون اراقة دماء بدون خوف بدون قلق ، تعد الشعبين بدولتين في وطن واخد.

دولتين في وطن واحد نهاية الاٍرهاب
دولتين في وطن واحد نهاية القلق المصيري
دولتين في وطن واحد طريق مفتوحة للتعاون
دولتين في وطن واحد تنهي المخاطر الأمنية والتي تترافق مع رؤية دولتان منفصلتان لشعبان ، وتزيل تخوفات الديمغرافيا التي تترافق مع رؤية دولة واحدة لشعبنين .

לחזור אל הפרויקט הציוני הנטוש: מדינה יהודית מזרח תיכונית – מיכל הרמתי

אם היוזמה עומדת על גבול הרעיון ההזוי, לא פחות הזויות ממנה אלו השותפויות הפוליטיות שהיא מייצרת. בתור אחת שמושקעת במאבקים על הריסת כל מאחז חדש בשטחים, ניתן רק לתאר את הדיסוננס הקוגניטיבי שכרוך בעבודה משותפת עם אנשים שדמות החלום הכי גדול ואינטימי שלהם היא הקמת יישוב חדש בשומרון.

מהדיסוננס הזה, אנו ביוזמה מייצרים, בלי שהתכוונו, ציונות שהיא אחרת מן האחרות. בלי שאף אחד יוותר על מאבקיו וחלומותיו, אנו מקיימים חזון ציוני שמתעלה על האספקטים הקולוניאליים של הציונות – על השאיפה ההיסטורית לבנות בועה אירופאית בלב המזרח התיכון. שאיפה בועתית שיצרה בקרב ההנהגות הציוניות לדורותיהן אימפוטנציה מוחלטת בבניית תקשורת בסיסית עם המנהיגים הערבים-פלסטינים. אימפוטנציה שהביאה לעוול מתמשך ולנזק לדורות לחצי מהאוכלוסייה היהודית שחיה כאן.

במקום הזה, בו אני והמתנחלות מוצאות מטרה פוליטית משותפת, מתקיים סוג של הומניזם אותנטי מסויים. למרות הקשיים העמוקים בהבנה הבסיסית אחת את השנייה, השותפות הפוליטית מרגישה לי כחיבור ברמה פרי-מורדיאלית וטרום מודרנית. השותפות המיוחדת הזו מסייעת לי להשריש את עקרונות המוסר החילוני שלי עמוק בתוך הקרקע היציבה של המקום.

עקרונות מוסר אלו, מבוססים כמעט בלבד על זכויות האדם. תורת זכויות האדם השתלטה על הרבה מהשיח הגלובלי, בין היתר משום שהיא מעוגנת באמנות בינלאומיות. בכל זאת, ניתן לראות  שתרבויות מקומיות מנסחות את המוסר הזה מחדש ומבינות אותו בדרכים שונות שמתכתבות עם התרבות שלהם.

סנטוס הלך רחוק וכתב על מושג האומה המוסלמית ומושג ה"דהרמה" ההודי כמשקפים עקרונות בסיסיים מקבילים לשיח זכויות האדם. אך לכל תורת מוסר יש את נקודות העיוורון שלה. קודה אחת, בין היתר, היא ההתיימרות לייצג אמת לכל העולם, בעוד שלמעשה היא מיושמות בצורה צבועה וסלקטיבית.

שיח זכויות האדם מסתיר מאחוריו את אלימות כל המשטרים שאף אחד לא מגנה, ותובע אותן כאשר אלו שוברים זכויות אדם על ימין ועל שמאל. בדרך כלל, ארצות הברית וחברותיה מהוות דוגמה טובה, מלבד משטר יוצא דופן קטנטן, אחד לפחות, שכולנו מכירות היטב.

הדבר שמטריד אותי במרדף אחר מימוש זכויות אדם במרחב המדמם שלנו, הוא שאין בי רצון כלל שהחוק הבינלאומי ידריך את צעדינו כאן, ואין בי רצון להיות חלק מאירופה באופן דומה. כמה שננסה להידמות לאירופה ולהיות מדינה חילונית כהלכה, רק נתרחק יותר מזהות אותנטית של מדינה יהודית. אבל אם לא כדי לבנות זהות מקורית כזו, למה הגענו לכאן בכלל? אם לא למען שיבת ציון, כדי להקים מדינה יהודית שנטועה במרחב ההיסטורי והטבעי של היהדות, בערש שלה במזרח התיכון?

המטרה הייתה, דומני, לייצר ריבונות יהודית-מודרנית. לא ממלכה מדממת ואכולת חרב כמו בימי התנ"ך, שבנויה סביב מלכים, כוהנים והעשירון העליון. הלוואי שהיינו יודעות מה משמעות יצירת ריבונות יהודית מודרנית שאינה מערבית. ריבונות כזו, שלמרות שאינה מערבית, מסוגלת ללמוד מהמערב כמה מהדברים הטובים בו: מדע, טכנולוגיה, דרישה לשוויון, לצדק חברתי, לייצוג הוגן לכל שכבות העם ולזכות להגדרה עצמית לכל העמים.

יציקה של מדינה ריבונית, עם תוכן בר-קיימא בנינו, עם שכנינו ובתוך סביבתנו – זה מה שצריך היה להיות האתגר הגדול של הציונות הדתית ושל המחנה השמאל האנטי-קולוניאלי, מאז ומעולם. אני מאמינה שדרך היוזמה שלנו, נצליח מעט לפצות על הפרויקט הנטוש הזה.